מה שנשאר

מורשת

קולות גדולים אינם נדמים לחלוטין. מגומאייב הלך לעולמו ב-2008, אך שיריו מתנגנים, זוכרים אותו, ובאקו — העיר שגידלה אותו — הייתה למקום מנוחתו האחרון.

זכרו של מגומאייב חי בשלושה ממדים: בהקלטות קולו, באבן של אנדרטאות ומוזיאונים, ובעיקר — באהבתם של מי שממשיכים לשיר את שיריו.

מורשת

הפרידה

מוסלים מגומאייב הלך לעולמו ב-25 באוקטובר 2008 במוסקבה. על פי רצונו נטמן בבאקו מולדתו, בשדרת הכבוד, לצד בניה הגדולים של אזרבייג'ן.

כל המדינה נפרדה ממנו: עבור מיליונים זו הייתה לכתו לא רק של זמר אלא של תקופה שלמה, שהוא היה קולה.

מורשת

ב-2011 נחנכה בבאקו אנדרטה לזמר, פועל בית-מוזיאון, ואולמות ופסטיבלים נושאים את שמו. וקולו של מגומאייב ממשיך להתנגן מתקליטים, ממסכים ובביצועים חדשים.

כל דור חדש מגלה מחדש את «מלכת היופי» ואת «נוקטורן» — וזו אולי האנדרטה היפה ביותר שיכולה להיות לאמן.

ממה ניזון הזיכרון

נח בבאקו מולדתו, בין בניה הגדולים של אזרבייג'ן.

אנדרטת ברונזה לזמר במרכז באקו.

בית-מוזיאון, פסטיבלים ומיזמים השומרים על מורשתו.

את הרפרטואר שלו שרים ושומעים דורות חדשים בכל העולם.

תאריכים ופרטים של אירועי הזיכרון מובאים על פי מקורות פתוחים ועשויים להתעדכן.