המתת העיקרית
קול
באריטון קטיפתי בעל טווח עצום, הכשרה אופראית וחום של זמר קליל בקול אחד. מגומאייב ידע גם להמם באריה אופראית וגם לשיר ברוך על אהבה — והכול היה אמיתי.
המתת העיקרית
באריטון קטיפתי בעל טווח עצום, הכשרה אופראית וחום של זמר קליל בקול אחד. מגומאייב ידע גם להמם באריה אופראית וגם לשיר ברוך על אהבה — והכול היה אמיתי.
את קולו אי אפשר לבלבל: אצילי, מלא, עם הגייה מושלמת ואותה כנות מיוחדת שהשתיקה את האולם. מגומאייב שר ברוסית, אזרית ואיטלקית — ובכל אחת היה משכנע.
קול
מגומאייב לא בחר בין אופרה לזמר קליל — הוא שלט בשניהם. ההכשרה האופראית העניקה לו עוצמה ותרבות צליל, והבמה הקלילה נתנה לו דרך ישירה אל לב המיליונים.
הוא היה גם מלחין: כתב מוזיקה, ובכלל זה לשיריו ולקולנוע. הבמה הייתה לו לא עבודה אלא דרך לדבר עם אנשים על העיקר.
הרפרטואר הזהוב
רק אחדים מעשרות השירים שבלעדיהם אי אפשר לדמיין את קולו.
קול
על הבמה הוא לא שיחק אלא חי: כל שיר היה פנייה אל אדם מסוים באולם. מכאן הקסם — לכל מאזין נדמה היה ששרים אליו.
את הכנות הזו אי אפשר לזייף, והיא בדיוק מה שהפך את קולו ליקר למיליונים, הרחק מעבר לאופנות המוזיקליות של זמנו.
מחברי השירים ושנותיהם מצוינים לעיתים אחרת בין המקורות; כאן מובא המידע המקובל.