בן אדמתו

אזרבייג'ן

מה שלא היה מגומאייב לכל ברית המועצות, קודם כול הוא היה בן של אזרבייג'ן. באקו נתנה לו את שמו, שפתו ומוזיקתו — והייתה לביתו הנצחי.

מגומאייב מעולם לא הפריד את עצמו מאדמת מולדתו. הוא שר באזרית, התגאה במורשת סבו, ולאורך כל חייו שב לבאקו — העיר שגם היום רואה בו את שלה.

אזרבייג'ן

שורשים ושם

שמו של מוסלים מגומאייב הוא שם סבו, קלאסיקון של המוזיקה האזרית. לאורך כל חייו נשא הזמר את הקשר הזה לתרבות הלאומית, וחש עצמו יורשה הישיר.

שפת האם, חצר באקו, מנגינות המוגאם והים — כל אלה נכנסו לאמנותו והפכו את קולו לאזרי באופן מובהק אפילו בשיר רוסי.

הקשר אל המולדת

שר באזרית ועל באקו — חלק נפרד ואהוב ברפרטואר שלו.

נכדו של מייסד המוזיקה האזרית המקצועית.

את תואר רפובליקת מולדתו קיבל כבר ב-1971.

על פי רצונו נטמן בעירו, בשדרת הכבוד.

אזרבייג'ן

עבור אזרבייג'ן מגומאייב הוא יותר מזמר: הוא סמל לכך שבן של מולדתו יכול לכבוש עולם עצום מבלי להתכחש לשורשיו.

אולמות ופסטיבלים נושאים את שמו, שיריו מתנגנים בחגים, והאנדרטה במרכז באקו הפכה למקום שאליו באים עם פרחים.

התארים והתאריכים מובאים על פי מקורות פתוחים ועשויים להתעדכן.